השופט ס' ג'ובראן:
הרקע העובדתי
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 21171-03-11, כבוד השופט י' נועם) מיום 20.9.2012.
2. המערער הורשע ביום 29.1.2012, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), פציעה בנסיבות מחמירות (סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין), ושיבוש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק העונשין).
3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער השתתף במהלך חודש מרץ 2011 במסיבת יום הולדת. במסיבה השתתפו כ-14 אנשים, ביניהם ד' ו-א', שניהם קטינים. במהלך המסיבה, התפתחה קטטה בין המערער לבין ד', לאחר שהראשון זרק על האחרון בקבוק פלסטיק. לאחר מכן, הכה המערער את ד' באמצעות קומקום בראשו ובפניו. אז, הצטרף לתגרה א', ושלושתם המשיכו להתקוטט בסמוך למקום. בו בזמן, התקשר ד' אל אחיו ש', סיפר לו את אשר אירע, וביקש ממנו להגיע למקום. כעבור זמן מה, הגיע ש', יחד עם צעירים נוספים, אל מקום התרחשות הקטטה. ש' אמר למערער: "איך הגעתם למצב שאתם רבים?", והמערער ענה לו "למה מי אתה ומה אתה יכול לעשות", והחל להכות את ש', שהכה אותו בחזרה. לאחר מכן חזרו ד' ו-ש' אל ביתם, והמערער אל בית סבו.
4. זמן קצר לאחר מכן, שוחחו המערער, ד', א' ו-ש' בטלפון, במהלך השיחה הוחלפו בין הצדדים קללות ואיומים הדדיים, והם סיכמו כי ייפגשו סמוך לחצות. המערער יצא למפגש לאחר שהצטייד בסכין מטבח באורך של כ-15 סנטימטרים. במקום המפגש, ש' הכה באמצעות קסדת אופנוע את המערער בראשו, ובתגובה דקר אותו המערער בבטנו. לאחר מכן, נסע המערער במונית, ובמהלך הנסיעה ביקש מנהג המונית לעצור, וזרק את הסכין לתוך נחל.
5. כתוצאה מהקטטה, נפצע ד' בראשו, והוא נזקק לתפרים וטיפול רפואי בבית חולים. כתוצאה מהדקירה, נגרמה ל-ש' פציעה חמורה בבטנו, והוא נזקק לניתוח דחוף ואשפוז ממושך בבית חולים.
6. טרם גזר הדין, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר של שירות מבחן בעניינו של המערער. מתסקיר זה עלה כי המערער בן 20, ולא גויס לצבא עקב אי התאמה. כמו כן, למערער בת זוג, שהרתה לאחרונה. עוד נכתב בתסקיר כי הוריו של המערער התגרשו בהליך גירושין מורכב כאשר היה צעיר מאד, ולאירוע זה הייתה (ועודנה) השפעה רבה על התפתחותו. לאור אירוע זה, ואירועים נוספים בעברו (כדוגמת התעללות שעבר בפנימייה בה למד), מצוין בתסקיר שלמערער קושי בשליטה עצמית במצבי לחץ ובהפעלת שיקול דעת. עם זאת, נכתב בתסקיר, כי למערער "יכולת התבוננות פנימית והוא שיתף פעולה בניסיון להבין את התנהגותו שהביאה אותו לפעול כפי שפעל במקרה זה" (עמוד 2 לתסקיר). בהתייחסות לעבירות בהן הורשע, נכתב בתסקיר כי המערער הביע צער וחרטה כנים על מעשיו. כמו כן נכתב כי ניכר שהמערער חש מאוים ואף בסכנת חיים במהלך האירועים המתוארים בכתב האישום, ועל אף זאת הוא לוקח אחריות על מעשיו, וחש בושה בגינם.
7. לסיכום, מציין התסקיר כי המערער עבר מאז האירוע תהליך של התגברות ופיכחון, וחייו עברו תפנית חיובית, אשר יש לנסות ולשמר ככל הניתן. לאור זאת, המליץ שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר לביצוע בדרך של עבודות שירות, יחד עם פיצוי לנפגעים כתוצאה מעבירותיו (אשר מומלץ שיחולק לתשלומים נוכח מצבו הכלכלי הקשה).
8. בגזר דינו, התייחס תחילה בית המשפט לשיקולים לחומרה. בין היתר, התייחס לעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, ובמיוחד ליסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בה, לעונש החמור שנקבע בצידה, ולשימוש בסכין. במסגרת זאת, ציין בית המשפט כי ההלכה קובעת כי בגין עבירה זו, תוך שימוש בסכין, יש להטיל על המורשע בה עונש מאסר בפועל. עוד ציין בית המשפט את החומרה הרבה הכרוכה בנסיבות ביצוע העבירה: הקטטה שקדמה לאירוע הדקירה, הפגיעות החמורות שנגרמו ל-ש' ו-ד', ושיבוש החקירה לאור זריקת הסכין לנחל. בהמשך לכך, ציין בית המשפט בקצרה שיקולים לקולה: הודאת המערער שייתרה את הצורך בניהול דיון הוכחות, נסיבותיו האישיות, תסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו, והעדר עבר פלילי.
9. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער מאסר בפועל של 22 חודשים; 16 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי כולל לשני הנפגעים בסך 50,000 ש"ח, שישולם בעשרה תשלומים.
טענות הצדדים
10. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה הראוי, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.
11. מרבית הערעור נסוב סביב סוגיית ענישת "בגירים צעירים" -Emerging Adulthood (נציין בהקשר זה כי בעת ביצוע העבירות, המערער היה בן 18 ושלושה חודשים). באת כוחו הציגה בפנינו סקירה מקיפה ומאלפת של הסוגיה, הכוללת בחינת דין משווה, ושיקולים מתחום הפסיכולוגיה והקרימינולוגיה, בגינם יש לייחד שיקולי ענישה פרטיקלוריים לקבוצה זו בכלל, ובמקרהו של המערער בפרט.
12. במסגרת זאת, מציינת באת כוח המערער כי קו התפר הדיכוטומי שהתווה המשפט בין ענישת קטינים לענישת בוגרים חוטא לייחודיות החברתית והקוגניטיבית של "בגירים צעירים". לטענתו, הקביעה כי גיל 18 הוא קו פרשת המים בין בגירים לקטינים הוא שרירותי, ולעיתים קרובות גם ל"בגירים צעירים", מבחינה התפתחותית, מאפיינים רבים המיוחסים מסורתית אך ורק לקטינים. כך לדוגמא, מחקרים רבים קבעו כי תקופת גיל ההתבגרות התארכה, ומאפיינים שמיוחסים באופן מסורתי לקטינים במהלך תקופה זו (כדוגמת ויסות דחפים, בשלות אינטלקטואלית והסקה הגיונית), נכונים היום גם ל"בגירים צעירים" כדוגמת המערער.
13. בנוסף, מציגה באת-כוח המערער בערעור סקירה השוואתית מקיפה המתארת את התייחסותן של שיטות משפט זרות לענישת "בגירים צעירים". במסגרת זאת, מציינת היא דוח שמבחין בין "בגירים צעירים" המשתייכים לקבוצה מוחלשת, לבין "בגירים צעירים" מקבוצת הרוב. על פיו, לקבוצה הראשונה סבירות גבוהה בהרבה להשתהות בהשלמת חוק לימודיהם, ולהסתמך כלכלית על הוריהם עד גיל מאוחר. כמו כן, אוזכרו מחקרים על פיהם המניעים בגינם מבצעים קבוצת ה"בגירים צעירים" עבירות, דומים למניעים של קטינים ולא של בוגרים. עוד צוין בכתב הערעור דוח אשר על פיו בבריטניה, על אף שקבוצת ה"בגירים הצעירים" מהווה באופן יחסי כעשירית מהאוכלוסייה, הם מהווים כשליש ממספר האסירים. בנוסף, כתב הערעור סוקר התייחסויות פרטניות לקבוצה זו בשיטות משפט זרות.
14. כמו כן, כתב הערעור מציין את ההתייחסות לקבוצה זו בדין הישראלי. במסגרת זאת, הדוח מציין כי הנתונים הסטטיסטיים שהוצגו לעיל בנוגע לבריטניה זהים לאלו בישראל. כמו כן, נזכרות הוראות הדין הישראלי המחייבות הגשת תסקיר מבחן במקרים בהם בית המשפט סבור כי יש להטיל עונש מאסר בפועל עד גיל 21, ולא עד גיל 18. עוד מציין כתב הערעור פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט זה, על פיהם יש להתייחס להיבטים הייחודיים לעבריינות בקרב קבוצה זו.
15. עוד נטען כי השלכות המאסר על קבוצת ה"בגירים צעירים" חמורות בהרבה מאלו על בגירים רגילים, ובין זאת כי קיימת סבירות גבוהה יותר בקרב חברי הקבוצה לניסיונות התאבדות ופגיעה עצמית.
16. לאור כל אלה, בהתייחס לגילו הצעיר של המערער, תסקיר המבחן החיובי והאפשרות הממשית לשיקום, נסיבות העבירות שביצע אשר אופייניות לקטינים, והנזק הגדול שצפוי לו ממאסר בפועל, טוענת באת כוח המערער כי יש להתערב בחומרת העונש ולקבוע תחתיו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.